התנועה עם הפעולה הכפולה

התנועה עם הפעולה הכפולה (הזמן הירוק, 12.3.09). לקריאת המאמר באתר "הזמן הירוק"

ראיון מאת אורית פראג

מרקס רלוונטי יותר מתמיד, לא משום שהיה העתידן של המאה ה-19, אלא משום שניתח את המציאות סביבו באופן מבריק, ובהתאמה אפשר לאמץ את עקרונותיו ולהחילם על מה שקורה בימינו. אחד העקרונות החשובים שדיבר עליהם הוא תנועה, שמקיימת מאבקים פוליטיים אך אינה חדלה לשמור בתוכה על מערכת, שמלכדת את האינטרסים המשותפים. בסקנדינביה יודעים

לעשות זאת. אין סיבה שגם אנחנו לא נוכל. ריאיון עם דני גוטוויין, שמסביר כי הקריסה של התנועה הקיבוצית נובעת מכך, שפעם היא הייתה המרכז, גם כשניצבה על הגבולות, ואילו היום היא בדיוק הפריפריה המוזנחת של מדינת הרווחה המפורקת. מבולבלים? תקראו בתשומת לב ותראו עד כמה הוא צודק

הערך בוויקיפדיה של דני גוטוויין, פרופסור במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה ופעיל חברתי, בין היתר במכללה החברתית-כלכלית, הוא קצר ביותר. פרופסור גוטוויין, נאמר שם, היה בין מקימי תנועת יסו"ד במפלגת העבודה, והוא מגדיר את עצמו כהיסטוריון בעל גישה מרקסיסטית, היבט אשר מתבלט בהתנגדות הגורפת שלו לכל צורה של הפרטה במשק.

דני גוטוויין, אתה לא חושב שהיאחזות במרקס היא סוג של נוסטלגיה, של בריחה מן המציאות הקשה בישראל של כאן ועכשיו לחזון משיחי סוציאליסטי, המבוסס על "מעמד פועלים", שספק אם קיים.

"קודם כול, חשוב להגיד כי מרקס, בניגוד לדימוי הרווח, לא עסק בעתידנות, אלא בעיקר ניתח את החברה הקפיטליסטית בת זמנו. על פי התבוננותו וניתוחיו, התגבשות מעמד הפועלים וההתארגנויות השונות של הפועלים הן אחד הגילויים של התמורות ההולכות ומתרחשות ביחסי הכוחות בחברה תעשייתית ומאפשרות מאבק לשינוי הסדר הקפיטליסטי. על כן, אין זאת בריחה מהמציאות הנוכחית. הניתוח של מרקס והמושגים שעליהם הוא מבוסס תקפים, בהתאמות מתבקשות, גם לניתוחם של הקפיטליזם בן זמננו ושל המציאות הישראלית".

ובכל זאת, מונחים כמו "תנועת פועלים" ו"מלחמת מעמדות" נשמעים לרבים כנוסטלגיה לעולם שהתפכחנו ממנו.

"את יכולה, אם תרצי, ללמוד מעמדה זאת על תקפות ניתוחיו של מרקס, אבל אולי הדבר מלמד דווקא על מצב תודעתם של המתפכחים במירכאות? כך שכדאי להתחקות על מקורותיה של ההתפכחות הזאת. האירוניה ההיסטורית היא, כי במובנים רבים היה הרעיון הסוציאליסטי קורבן של הצלחת תנועות הפועלים לכונן את מדינת הרווחה. הצלחתה של מדינת הרווחה, בהקטנת משקל השוק בכלכלה ובהספקת שירותים חברתיים לכול, טשטשה את הניגוד המעמדי, הקהתה את התודעה לגביו בקרב חלקים גדולים ממעמד הפועלים, שהם היו הנהנים העיקריים מפעולתה. הפועלים הפכו למעין מעמדות ביניים. הטשטוש הזה מהווה את אחד מכישלונותיה הבולטים של תנועת הפועלים במערב ובישראל, והוא הקל בהמשך על מתקפת ההון ועל ניצחון הניאו-ליברליזם. ואולם, כיום, לא בכדי חוזר שמו של מרקס לשיח הכלכלי. ככל שמשטר ההפרטה מפרק את מדינת הרווחה והופך את מעמדות הביניים לקורבנותיו, כך הופכים המושגים 'מעמד פועלים' ו'תנועת פועלים' יותר ויותר לבעלי ערך פרשני, ויותר מכך, פוליטי".

אי אפשר להתעלם מכך, שרבים אוהבים את תהליך ההפרטה, ועם השנים גם השמאל נפטר מרבים מן המושגים הללו."אני רואה זאת כביטוי לאינטרס המעמדי הצר של מעמדות הביניים שהם, פחות או יותר, מהווים את ליבת תומכי השמאל; הם, במקום להיאבק במשטר ההפרטה, העדיפו לנצל את היתרונות היחסיים שלהם במסגרתו. אינטרס זה מצא ביטוי בתמיכתן של מפלגות השמאל במדיניות ההפרטה מאז מחצית שנות ה-80. האמתלה הרעיונית לטיעונים הניאו-ליברליים היא תמיד 'אי היעילות' של מדינת הרווחה ו'אי התאמתה' לכלכלה הגלובלית. הטיעונים הללו משמשים הסבר להתפכחות מן הניתוח הסוציאליסטי, שאת מדברת עליה. אבל אפשר שהיום, כאשר אנו נוכחים בהתמוטטות הסדר הניאו-ליברלי, וכשההתמודדות עם המשבר הכלכלי הנוכחי בעולם מתאפיינת באהדה למונחים מההגות הסוציאליסטית, יבוא הדבר לידי ביטוי גם בשמאל הישראלי ובציבור בכלל".

יש משהו מיושן בניסיון להסבר מעמדי של החברה הישראלית, ודומה שהגישות הרווחות היום מעדיפות הסברים תרבותיים.

"נכון, אלא, שמגמה זו היא חלק מגילוייו הרעיוניים של הניאו-ליברליזם בעולם בכלל. הניסיון להסביר את מבנה החברה הישראלית באמצעות גורמים אתניים-תרבותיים תוך ערפול יסודותיה המעמדיים-כלכליים, מסייעת לטשטש את תהליך החלוקה מחדש של העושר ושל הגדלת אי-השוויון שמבצע משטר ההפרטה, וכך לעקר את ההתנגדות לו. שוב, מעניין לראות שבד בבד עם קריסת הסדר הניאו-ליברלי בעולם, מוצעים יותר ויותר הסברים בעלי אופי מעמדי למשבר הכלכלי".

אז עכשיו אני צריכה להחליט, אם אני מראיינת אותך מתודעה של קיבוצניקית, בעלת מפעל המעסיק עובדים, או כקיבוצניקית שכירה, המצטרפת למעמד המנוצלים בישראל?

"מרבית הישראלים נמצאים היום בצד המנוצל של המערכת, וככל שמשטר ההפרטה העמיק, הוא הציב גם את מרבית הקיבוצניקים בצד המפסיד והמנוצל של המערכת. במובנים רבים גילויי ההפרטה בקיבוצים הם ברוטליים יותר, בייחוד כלפי אותם חברים, החסרים כישורי תעסוקה להשתלבות בסדר החדש, והופכים למיותרים במונחי התפיסה הניאו-ליברלית. אבל שאלתך מצביעה על כשל, הרווח בתפיסת מקומו של הקיבוץ, שלרוב נעשית מתוך ניתוק מן התהליכים הפועלים על החברה הישראלית. אגב, כשל זה מתגלה, באופן אחר, גם בקרב מעמד הביניים הישראלי, והוא אחד ההסברים להתדלדלות השמאל".

ניתוק, באיזה מובן?

"הקיבוץ והתנועה ההתיישבותית בכלל התקיימו כחלק ממדינת הרווחה הישראלית וממנגנוני הרווחה, והירידה שלהם היא חלק מהפרטתם. רמת החיים שהקיבוץ יכול לספק לחבריו הייתה תולדה של מערכות השירותים החברתיים, שסיפקה המדינה, ושל מעורבותה במשק; בלעדיהן לא יכול היה הקיבוץ להתפתח ולספק לחבריו רמת חיים, שהפכה אותו לחלק ממעמד הביניים הישראלי. הניתוח הרווח מספר את תולדת הקיבוץ במנותק מסיפורה של מדינת הרווחה וההבניה המעמדית בישראל, בעוד שבפועל, גורלו של הקיבוץ, הן כשלעצמו והן ביחסיו עם סביבתו, הוא שיקוף מדויק של השלבים השונים בתולדות סיפור זה".

בישראל הגבולות המעמדיים מוגדרים במידה רבה על ידי ההיקף ואופן החשיפה למדינת הרווחה. מדינת הרווחה הישראלית התכוננה כמדינת רווחה מפולחת: היא הייתה חזקה ורחבה יותר במרכז החברתי והגיאוגרפי, וחלשה וחלקית בפריפריה. למעשה, הפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל הוגדרה, בין השאר, על ידי שירותי הרווחה הנחותים שבה. כחלק מן המרכז החברתי היו הקיבוצים חלק ממדינת רווחה חזקה, וכך הפכו לחלק ממעמדות הביניים. הזיקה ההדוקה למדינת הרווחה הגדירה גם את גבולותיו של השמאל הישראלי. וכך האופי המפולח של מדינת הרווחה עשוי להסביר גם את פנייתה לימין של הפריפריה, שהשתייכה למדינת הרווחה החלקית ולמעמד הנמוך, ומכאן גם את הסתירה ובהמשך את העימות, שנוצר בין הקיבוצים לסביבתם. כמו מעמד הביניים הישראלי בכלל, בהדרגה נטו הקיבוצים לייחס את הצלחתם הכלכלית לא למדינת הרווחה ולמעורבותה הכלכלית, אלא לכישוריהם היזמיים, דבר שמצא ביטוי באימוץ של "שיח ניהולי". ניתוק זה בין מדינת הרווחה לקיבוץ הכשיר את הקרקע לחדירת ההיגיון הניאו-ליברלי לחצר הקיבוץ.

ולדעתך, זה הקל על ההפרטה בקיבוצים?

"כן. זה הקל על פירוק הקיבוץ כחלק מפירוק מדינת הרווחה ובידי משטר ההפרטה".

המעניין הוא, שהתפיסה של הקיבוצניקים את עצמם וגם מרבית הניתוחים של התרסקות הקיבוצים באמת מגדירים את התהליכים שהתרחשו בתוך הקיבוץ כהשתקפות למה שקורה בחוץ, אך בו בזמן, די הרבה שכחו עד כמה היה הקיבוץ חלק ממדינת הרווחה.

"פירוק מדינת הרווחה הפך את הקיבוץ לחלק מן הפריפריה הישראלית. זאת, בניגוד לתביעה שנשמעה במהלך השנים, לשיפור מצבן של עיירות הפיתוח באמצעות ביטול הפילוח של מדינת הרווחה והרחבתו לפריפריה החברתית והגיאוגרפית, מהלך שהיה חלק ממדיניותה של ממשלת רבין הראשונה. לבסוף, הושווה מצב הקיבוץ לזה של סביבתו כחלק מביטולה. "הקיבוץ המופרט מתאפיין בכך, שהיחסים ששררו קודם בין הקיבוץ לשכיריו הועתקו עתה אל תוך חצר הקיבוץ פנימה, ובאו לידי ביטוי ביחסים שבין העלית הקיבוצית החדשה לנתיניה. יש כאן דמיון בין ההתרחשות בחברה הקיבוצית לבין התהליך שעבר על מעמד הביניים הישראלי בכלל, שהלך והתכווץ בהתמדה, תוך שחלקים ממנו הופכים למעמד הבינוני הנשחק, וחלקים ממנו נדחקים אל המעמדות הנמוכים".

התחושה של רבים היא, שקריסתן של תנועת העבודה ושל התנועה הקיבוצית מלמדות על אי היכולת למימוש הרעיון הסוציאליסטי במיטבו.

"ממש לא. למשל, לפני מהפך 1977 היה דמיון לא מועט בין ישראל לסקנדינביה, הן במקום שתפסו בהן תנועות העבודה בכלכלה ובחברה, והן בהצלחת מדינות הרווחה להביא לרמה גבוהה של שוויון בחלוקת הכנסות. אך עם חלוף השנים, הצליחו תנועות העבודה בסקנדינביה לשמור על מעמדן, למרות תקופות שבהן ישבו באופוזיציה, ומדינת הרווחה הוסיפה לתפקד, תוך הגדלה מתמדת של משקל המעמד הבינוני בקרב האוכלוסייה. בישראל התמוטטו מדינת הרווחה ומפלגות הפועלים גם יחד".

אז למה ההבדל הזה?

"ההבדל בכללו הוא תולדה של גורמים פוליטיים, חברתיים וכלכליים מורכבים, אבל הנה, פה יש בהבחנה שמציע מרקס ביחס לתפקידן ולמעמדן של מפלגות הפועלים כדי להועיל ולהבהיר את ההבדל. לשיטתו, פוליטיקה סוציאליסטית אמורה להתנהל כפעולה כפולה, שהאחת נמדדת על פי הצלחתה לשנות את תנאי הכלכלה והחברה כאמצעי לשיפור תנאי חייהם של הפועלים, ואילו השנייה נמדדת על פי השינוי שהיא מחוללת בפועלים עצמם על ידי השתתפותם המודעת במאבקים הפוליטיים.

"מאבק לקיומה של התנועה הכפולה הזו ניכר בתנועת העבודה הישראלית בתקופה, שבה היא רכשה את ההגמוניה שלה: "הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי" היה ביטוי של לפעולה הראשונה, ואילו משקלו של הגורם "התנועתי" בתוכה עשוי להצביע על חשיבותה של השנייה. והתנועה הקיבוצית היא רק דוגמה. שקיעתה של תנועת העבודה לוותה בניוון של שני מרכיבי הפעולה הכפולה, אשר העצימו זה את חידלונו של זה. חשוב להדגיש, כי בניגוד לטיעון הרווח, ש"ככה זה בכל העולם", בעניין הזה בישראל לא מתקיים תהליך כמו בכל העולם. תנועות פועלים בעולם, מפלגות ואיגודי עובדים מקפידים לשמור על דפוס הפעולה הכפולה, ונראה שזה המפתח לשימור כוחה של תנועת הפועלים הסקנדינבית.

וההסתלקות מן "הפעולה הכפולה" מסבירה את קריסת השמאל הישראלי?

"בין היתר. פירוק מדינת הרווחה וכינונו של משטר ההפרטה פוררו את בסיסי התמיכה ההיסטוריים של תנועת העבודה, אך גם בראו גורמים חדשים, שעשויים היו לגלות עניין ברעיונות הסוציאליסטיים, בעיקר מעמד הביניים הנשחק והמעמד הנמוך, שהם מרכיביו של מעמד הפועלים הישראלי. ככל שהשמאל הפריט את עצמו לדעת, כך הוא הפך רלוונטי פחות ופחות למעמדות אלו, שהפכו לבסיס התמיכה של הימין. כך איבדה תנועת העבודה את הבסיס החברתי-מעמדי שלה. נשאר מותג, שבעצם שירת את המעמדות 'המסודרים', שמה שאפיין אותם זה עוינות הולכת וגוברת למדינת הרווחה ותמיכה בהפרטתה. אלא, שככל שהשמאל נחלש, לא רק המעמדות הנמוכים העבירו את נאמנותם הפוליטית לכתובות חדשות, אלא גם המעמדות 'המסודרים'.

אתה מתכוון לעבודה, למרצ?

"כן, התנהלותן של שתי המפלגות בשלושת העשורים האחרונים מהווה מכשול על דרך כינונה של תנועת פועלים סוציאל-דמוקרטית בישראל. היעדר כתובת כזו גורמת לחלקים מרכזיים במעמדות הביניים הנשחקים ובמעמדות הנמוכים לפנות לימין על צורותיו השונות, מן הדתי, דרך השמרני ועד הפרוטו-פאשיסטי. כך היעדרה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית מהווה סכנה של ממש לעתיד הדמוקרטיה הישראלית. יתר על כן, הירידה המתמדת בכוחן הפרלמנטרי, כתולדה של הכרעתן המעמדית לדבוק ב'מסודרים', הופכת את הגשמת מצעיהן, בתחום המדיני כמו בתחום החברתי, לחסרת סיכוי יותר ויותר.

וחד"ש?

"גם חד"ש מהווה מכשול לכינון סוציאל-דמוקרטיה ישראלית, שכן אף היא התאימה את עצמה להנחותיו של הניאו-ליברליזם, אם כי בדרכים שונות מאשר העבודה ומרצ. בחד"ש בולט אימוץ שניים מדפוסי הפעולה הבולטים של משטר ההפרטה הישראלי: הסקטוריאליזציה וההישענות על המגזר השלישי משמשות אמצעים לפירוק מדינת הרווחה".

אתה פעיל חברתי. איך אחרי כל זה יש לך עוד תקווה לשיפור המצב?

"אני בעד כינונה של סוציאל-דמוקרטיה ישראלית, שתחייב את אימוץ עיקרון 'הפעולה הכפולה'; זאת מתוך מאבק על האינטרסים של מעמדות הביניים הנשחקים ושל המעמדות הנמוכים, אשר במרכזם מדיניות של ויסות כלכלי ושל צדק חלוקתי, הממוסדת במדינת רווחה. "אין זו משאת נפש חסודה וחסרת שחר. אם תסתכלי סביבך, תראי תחייה מחודשת של התאגדות עובדים, יוזמות רבות בתחומים קהילה, חינוך וחברה, וגם חידוש של הרעיון הקיבוצי בדמות תנועת הבוגרים והקבוצות השיתופיות. כל אלה מצביעים על כך, שקיים לא רק צורך, אלא גם בסיס, להתארגנותה של תנועת פועלים".