הזוג המופלא: ההיגיון הפוליטי מאחורי הציר נתניהו-עיני

הזוג המופלא: ההיגיון הפוליטי מאחורי הציר נתניהו-עיני (הדף הירוק, Nrg, 18/8/2009)

שיתוף הפעולה בין עופר עיני לבנימין נתניהו נועד לאפשר את הפרטתו המהירה של מינהל מקרקעי ישראל. בכך חתמה מפלגת העבודה על תעודת הפטירה הרעיונית והפוליטית שלה, כשבמקביל המאבק נגד הפרטת המינהל הפך למהלך מכונן בהתחדשות הסוציאל-דמוקרטית של תנועת העבודה הישראלית

פרופ' דני גוטוויין | 18/8/2009

 הפרטת מינהל מקרקעי ישראל היא גולת הכותרת של מדיניות ההפרטה שמקדם בנימין נתניהו. זו אמנם יוזמה של נתניהו, אך היא נעשית תוך שיתוף פעולה עם מפלגת העבודה הנגררת אחרי עופר עיני. אחת מן התביעות המרכזיות של המתנגדים להפרטת המינהל היתה הוצאתו מחוק ההסדרים, העמדתו לדיון ציבורי וחשיפת משמעויותיו. בדומה, יש גם לחשוף את ההיגיון הפוליטי העומד ביסוד הציר נתניהו-עיני.

הפרטת המינהל, שאושרה בכנסת בחודש שעבר, תיצור עושר חדש שבהתאם לחוקי המשחק הקיימים בין ההון לשלטון יהפוך לחגורת תמיכה לגורמים הפוליטיים שאיפשרו את ביזת הקרקעות ואשר יוסיפו לספק לה הגנה חוקית בעתיד. בהפריטו את מינהל מקרקעי ישראל, השקיע אפוא נתניהו בעתידו הפוליטי. אין להתבלבל, זאת אינה שחיתות, זו מדיניות לגיטימית – גם אם כזו שיש להיאבק בה – הבונה כוח חברתי שיוסיף לבסס את שלטון ההון בישראל.

רבים מתנגדים להפרטת המינהל מתוך חשש שהדבר יאפשר ל"גורמים עוינים" להשתלט על קרקעות המדינה. זאת אכן אפשרות. אולם, לא זו הסיבה העיקרית לנואלותו של המהלך. לפני שראשון השייחים הסעודיים יתחיל להרהר ברכישת קרקעות המדינה, כבר ישתלטו עליהן טייקונים כחול לבן, שיוסיפו למוטט את החברה הישראלית ולדרדר אותה לכיוון העולם השלישי.

עוד בטרם הופרט המינהל, כבר מאיים הציר נתניהו-עיני למוטט את הקרן הקיימת לישראל. עיקרו של המושג "קרקע הלאום", המהווה את הרעיון המכונן של הקק"ל, הוא רעיון השליטה הציבורית בקרקע. ככזה הוא ממוקד פחות בניגוד היהודי-ערבי ויותר בניגוד שבין ויסות ציבורי של הכלכלה והחברה לבין הסגרתן לשליטת ההון הפרטי. לכן, כוחה של הקק"ל באמצעות הפקעת אדמות "הפרמיום" שלה במרכז הארץ, מהווה תנאי הכרחי בהשלמת מהפכת ההפרטה הישראלית. ספק אם ביתהמשפט, שבפניו ניצבת סוגיה זו כעת, יעצור את שיתוף הפעולה החמדני שבין נציגי תנועת העבודה והמחנה הלאומי. רק כוח פוליטי נגדי – כזה שיש לגבשו – יוכל למנוע את העלאת הקק"ל על מזבח ההון והשלטון.

בתיווכו של עיני, העניקה מפלגת העבודה לנתניהו הכשר המוסרי להשלמת מדיניות ההפרטה ובכך חתמה על תעודת הפטירה הרעיונית והפוליטית שלה. בהתייחסו לעיסקת החבילה בכך ש"עיני לא עורר מכשולים ברפורמה שלי במנהל מקרקעי ישראל. אני מאמין שהוא ילך איתי גם לרפורמות נוספות".

נתניהו כמובן לא התנבא בעלמא. איש אמונו, אורי יוגב, הסביר כי במסגרת עסקת החבילה "קיבלה המדינה את הסכמת ההסתדרות והמעסיקים לרפורמות בחשמל, בנמלים ובמנהל מקרקעי ישראל". ו"גלובס", אכן, ידע לבשר לקוראיו כי בניגוד לווטו שהטיל על הפרטת רכבת ישראל וחברת דואר ישראל, "עיני לא מתנגד להפרטת מינהל מקרקעי ישראל". עוד ציין העיתון כי "לעומת השנים הקודמות ההסתדרות איננה מבקשת להוציא את הרפורמה במינהל מחוק ההסדרים" ובלבד שזכויות העובדים לא ייפגעו במהלכה.

תמיכתו של עיני בהפרטת המינהל – תוך הגנה על עובדיו והפקרת קרקעותיו – חושפת את היגיון העומק המנחה את דרכו, המובילה להתאיינותה של מפלגת העבודה כחלופה פוליטית לליכוד: הוא מקבל את עקרונותיו של משטר ההפרטה ומסייע להשלטתו, בטענה שהנחיתות המובנית של העובדים בסדר המופרט אינה מותירה להם ברירה אלא לקבל את הנחותיו ולפעול במסגרתו למיזעור נזקיו. גישה זו – שעד כה באה לידי ביטוי

בבריתו עם נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש – משננים תומכיו, היא הכרחית במצב שבו "לא ניתן לייבש את הביצה" וכל שנותר הוא "להיאבק ביתושים". ואולם, בעוד שספק אם גישה טרייד-יוניוניסטית צרה זו משרתת את ההסתדרות, היא לבטח הרסנית למפלגת העבודה ולסוציאל-דמוקרטיה הישראלית.

המאבק נגד הפרטת מינהל מקרקעי ישראל עשוי להתגלות כמהלך מכונן בהתחדשות הסוציאל-דמוקרטית של תנועת העבודה. אפשר שקווי המחלוקת בשאלת המינהל עתידים לסמן את קו השבר שיפלג את מפלגת העבודה ואת קווי המתאר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שתחליף אותה.