המחאה שהופרטה

לקריאת המאמר באתר 'הארץ' 27/12/2009

האיומים הגלומים בהתנהלותם של גורמים מקרב המתנחלים, ערביי ישראל והחרדים, שמפניהן התריעו, בהתאמה, שלמה אבינרי, אילן גור זאב ורון לשם בעמוד זה – הם ממשיים. ואולם, הדיון בכל אחת מן הקבוצות בנפרד מאפיל על המכנה המשותף שלהן: ההיגיון המגזרי המנחה את מדיניותן. הדיון הנפרד גם מטשטש את העובדה ששיסועה המגזרי של החברה הישראלית הוא אחד הגילויים של מדיניות ההפרטה, של פירוק מדינת הרווחה ומסחור שירותיה.

המגזרים משלבים מפלגות פוליטיות ועמותות פרטיות, ש"ס למשל, ומספקים למעמדות הנמוכים שירותים שידם אינה משגת לרכוש בשוק. בניגוד למראית העין שמציגים מי שנחלצו למלא את החלל שהותיר פירוק מדינת הרווחה – המגזרים הם מהדוחפים המרכזיים להחלשתה כתנאי להבטחת מעמדם.

ההיגיון המגזרי של משטר ההפרטה מכתיב למתנחלים, לערבים ולחרדים דפוסי התנהלות דומים. למרות הניגוד האידיאולוגי ביניהם, להנהגות המתנחלים והערבים יש מבנה ארגוני זהה: "מועצת היישובים היהודיים ביהודה, שומרון וחבל עזה" ו"ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל", המהוות חממות לאוטונומיה מגזרית. גם ש"ס והתנועה האיסלאמית נראות כשכפול של אותו מנגנון הפעלה, המשבט עמותות תמחוי. שלושת המגזרים מקיימים ממשק חמקמק אך יעיל בין הפוליטיקה לדת, ככלי להעמקת התבדלותם ולערעור היסוד האוניוורסלי של מדינת הרווחה. הדמיון בין העוינות שמפגינים המגזרים כלפי מוסדות המדינה להסתה שמובילים חסידי הניאו-ליברליזם נגד השירות הציבורי גם הוא אינו אלא השתקפות של זיקת הגומלין בין המיגזור להפרטה.

הבולטות התקשורתית הופכת את המגזרים ליעד נוח לניגוח, ומותירה בצל את מקבילותיהם המסחריות, הפונות לבעלי היכולת. ואולם, מבחינת דפוס הפעולה אין הבדל בין החינוך המגזרי החרדי לבתי הספר המופרטים בנוסח "מדעים ואמנויות" – המתישים את החינוך הציבורי. אלו גם אלו נהנים מפירות "חוקי נהרי", החושפים אינטרס משותף לש"ס ו"לציבור הנאור" בקידום ההפרטה. הפרטת ההשכלה הגבוהה מעניקה הכשר למערכת אקדמית ערבית.

המאבק בגילויים המגזריים של משטר ההפרטה, תוך התעלמות מגילוייו המסחריים, מותיר אפוא על כנו את דפוס הפעולה המאפשר אותם. לכן, קשה יהיה לשנות את פני החינוך החרדי בלי לבטל את תאומיו המופרטים בחינוך החילוני והדתי-הלאומי; שאלת האוניברסיטה הערבית אינה נפרדת מזו של המכללות הפרטיות; וכל ניסיון לגבור על המרד המתנחלי ייכשל אם לא ילווה בהפסקת תהליך ההפרטה הזוחל שעובר הצבא, למשל בדמות העברת האחריות על המחסומים לידי חברות אבטחה.

ההתעלמות מן המקור המשותף לגילוייו השונים של משטר ההפרטה אינה רק כשל פרשני. תפישת משטר ההפרטה דרך גילוייו הנפרדים מסכלת הגדרת יעדים ברורים למאבק בו, וכך מפוררת את ההתנגדות כלפיו. ריבוי המחאות הנקודתיות שמובילים שלל ארגונים ועמותות גורם ל"הפרטת המחאה". המחאה המופרטת היא תחליף כוזב לגיבושו של כוח פוליטי מפלגתי שייאבק בהפרטה כמדיניות כוללת. חידלונה של המחאה המופרטת זורע בקרב מתנגדי ההפרטה ייאוש, המלבה בתורו את התמגזרותם הם, כפי שמלמדת התנוונות השמאל הישראלי.

פריצת מעגל הרוע של המחאה המופרטת מותנית אפוא באימוץ תפישה מערכתית, שתחבר בין מדיניותו, שיטותיו ועוולתיו של משטר ההפרטה ותיאבק בו בהתאם. רק תפישה כזאת תוכל לגבש את המחאות הנפרדות לכוח פוליטי המסוגל לחולל שינוי.

מודעות פרסומת