פורסם ב'הארץ' 19/07/2011
חוק החרם הוא לכאורה עוד חוליה בנחשול חוקי "נאמנות-אזרחות", אבל למעשה הוא נקודת מפנה. בעוד שבעולם הערבי תובעת "מהפכת היסמין" דמוקרטיה – בישראל חותרת מהפכה שכנגד לצמצומה. זוהי "מהפכת האטד".
יסודותיו של חוק החרם, הפגיעה בחופש הביטוי, רדיפת ארגוני שמאל והסתה נגד מערכת המשפט בצירוף גזענות, התניית האזרחות, תיאוקרטיה ומקרתיזם המאפיינים את שאר חוקי הנאמנות-אזרחות – כל אלה הם חומרי הגלם של מהפכת האטד, ומהם היא בונה את הניאו-פשיזם הישראלי.
מחוללי מהפכת האטד מבינים היטב, כי חוק החרם רק מסייע לתנועת החרם על ישראל. הצל האפל שמטיל החוק על דמות המדינה מערער את הטיעון העיקרי של המאבק בחרם: שישראל מסוגלת להגיע להסכם עם הפלסטינים ולסיום הכיבוש בהכרעה דמוקרטית מבפנים, ללא צורך בלחץ מבחוץ.
מטרת החוק איננה, אפוא, מאבק בחרם, אלא שחיקת הדמוקרטיה במרחב שבין "אם תרצו" לבין "תורת המלך". הנחת היסוד הסמויה של החוק היא, כי סכנת ה"בוגדים מבפנים" מצדיקה את מיסודו של טרור משפטי כחלק משיטת הממשל הישראלית. מיסוד זה נעשה באמצעות נוסח כללי ועמום, ההופך עמדות המצויות בלב הוויכוח הפוליטי לעילה לתביעה. כך מעביר חוק החרם את הגיון "תג המחיר" של נוער הגבעות אל מערכת המשפט, ומספק מנגנון סחיטה וענישה-לדוגמה, שיופעל נגד השמאל במטרה לאיים, לרושש ולהשתיק יחידים, ארגונים, כלי תקשורת, ח"כים ומפלגות.
כדי לביית את מערכת המשפט לסדר החדש, מופעל עליה טרור מחוץ לכנסת ומתוכה. על חומרת האיום מלמדת עמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלצד תמיכתו הנחרצת בחוק החרם הודיע כי יגן על בית המשפט. בנסיבות הקיימות, מתפרשת הגנה מפוקפקת זו כהכפפת המערכת לחסותו.
חוק החרם הוא הבלתי מרוסן מכל החוקים האנטי דמוקרטיים שנחקקו עד כה, ולכן הוא חושף את המטרות ושיטת הפעולה של מהפכת האטד – ערעור הדמוקרטיה מהשוליים אל המרכז. בשלב הראשון כוונו חוקי ה"נאמנות-אזרחות" בעיקר לערביי ישראל, שההסתה נגדם נועדה רק לסגל את הרוב לסדר החדש. בשלב השני תוקפת מהפכת האטד גורמים במרכז החברה. קבלתו של חוק החרם הסירה את המחסומים והיא סוללת את הדרך למגוון חוקים שיכשירו רדיפה פוליטית על פי חוק.
חוק החרם עוסק בהתנחלויות רק לכאורה. למעשה, הוא מתכוון לתל אביב ולבת ים, לחיפה ולעכו. יותר מאשר אמצעי למימוש חזון ארץ ישראל השלמה החוק הוא תולדה של התנפצותו. כמסקנה מכך חותרים מחוללי מהפכת האטד להשליט את משטר ארץ ההתנחלויות על ישראל הריבונית, והטראומה של פינוי המאחזים היא רק אמצעי לכך. ואמנם, קריאת הרבנים לנדות משכירי דירות לערבים בערי ישראל, מלמדת כי מוקדיה של מהפכת האטד מצויים בתחומי הקו הירוק לא פחות מאשר ביהודה ושומרון, בצפת לא פחות משביצהר.
מהפכת האטד נשאבת אל תוך החלל הפוליטי שמייצר הניכור הגובר בין ממשלת נתניהו לבין המעמדות הנשחקים, שמהווים את אחד מגרעיני התמיכה של הימין, והיא מתעצמת בהעדר חלופה ממשית משמאל. מחאות הקוטג' והדיור מלמדות על עוצמת הזעם שאינו מוצא בינתיים אפיק ביטוי פוליטי. בעיית הדיור של ערבים ויהודים התגלתה כבר כאחד ממנועיה של מהפכת האטד, ובהעדר תשובות אחרות עלולה פוליטיקת השנאה שהיא מפיצה לשאוב חלקים ממאוכזבי הימין והחרדים, ולא רק אותם. זהו מבחנו של השמאל: האם יידע להפוך לכתובת פוליטית לקבוצות אלו תוך כדי התמודדות עם הקשר הממאיר שבין אי-השוויון, הכיבוש וערעור הדמוקרטיה.
דני גוטוויין 