"יעילות", "גמישות" ו"משילות" – בנימוקים אלו מקדם באחרונה בנימין נתניהו חקיקה המכוונת לפגוע
בקביעות של עובדים במגזר הציבורי ולהקל על פיטוריהם. ואולם, הודאתו ולפיה "בשנים האחרונות" לא
פגעה הקביעות בהצלחת המשק הישראלי מעלה את השאלה מדוע הוא יצא למאבק בה דווקא עתה. הניסיון מלמד, כי אין בהכרח קשר בין האופן שבו מתרץ נתניהו את מהלכיו הכלכליים-חברתיים לבין
המטרות שהוא חותר להשיג. כך, ב-2 בנובמבר 2003, במאמר ב"מעריב", הוא שיווק את הצורך
בהפרטת קרנות הפנסיה בטיעון שהן "הגיעו לפשיטת רגל בניהול הכושל של ההסתדרות". ואולם, בראיון
ל-"TheMarker" ב-17.9.2007 הציע נתניהו גרסה הפוכה. קרנות הפנסיה, לדבריו, "לא היו על סף
קריסה מיידית ויכלו להמשיך להתקיים עוד עשרות שנים באותה מתכונת"; מטרת הפרטתן היתה "ליצור
שוק אג"ח בישראל, שפותח פתח לשוק הון אמיתי".
היפוך הגרסאות חושף אפוא את הנימוק של "הצלת קרנות הפנסיה" כתירוץ מתחסד ליצירת "שוק הון",
שתידלק את הטייקונים והפקיר מאות אלפי מבוטחים לחסדי תספורותיהם.בדומה, "היעילות" שבשמה
מנהל נתניהו את המאבק בקביעות היא קוד למדיניותו ארוכת השנים, שמטרתה הכפפת השירות הציבורי
– "האיש השמן", כהגדרתו – לאינטרסים של עולם העסקים; זו אותה מדיניות ששבה והתגלתה באחרונה
בכוונתו לפגוע בסמכויות היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. המאבק בקביעות הוא עליית מדרגה
בשבירת השירות הציבורי: "המשילות" שמבטיח נתניהו לקדם היא קוד להפיכת עובדי המדינה למעין
"נושאי משרות אמון", שחובתם היא לא לציבור אלא לבוסים שמינו אותם, ו"הגמישות" היא קוד לפיטורים,
משמע לאיום מתמיד על פרנסתם ועתידם המקצועי של עובדי המדינה, כדי להבטיח את צייתנותם.
הבחירות המתקרבות עשויות להסביר את המועד שבחר נתניהו למאבק בקביעות. הפרטת שוק העבודה
דוחקת יותר ויותר ישראלים למעמד של פרילנסרים, עובדי חברות כוח אדם ועובדי קבלן, המופקרים
לצורות מגוונות של העסקה פוגענית, שהניצול בהן גובר ככל שהביטחון התעסוקתי יורד. חלק ניכר
מעובדים אלה רואה את הקביעות לא כיעד אלא כמכשול: העובדים הקבועים והמאוגדים – אלה המתוארים
כ"מקושרים" – נתפשים בעיניהם כמי שמגבילים את נגישותם לשוק העבודה, ולכן המאבק בקביעות עשוי
להיראות בעיניהם כסיכוי להגדלת היצע המשרות הפתוח לפניהם.
לעובדים אלו, המהווים חלק הולך וגדל של מעמד הביניים הנשחק, פונה נתניהו, ובאמצעות המאבק
בקביעות חותר לגייס את תמיכתם. כחסיד פירוק מדינת הרווחה הוא אינו יכול להציע להם אופק של ביטחון
תעסוקתי. לכן, כתחליף, הוא מציע להם אשליה של תחרות שגם בסופה, כמו במקרה של קרנות הפנסיה,
הם ימצאו את עצמם בצד המפסיד.
אבל נתניהו לא טועה. מעמד הביניים הנשחק הוא המפתח של הפוליטיקה הישראלית. מעמד זה התניע
את מחאת קיץ 2011, כשם שאכזבתו היא בין הגורמים לשקיעתה בקיץ 2012; הוא מוכן לשקול את
האפשרות של מדינת רווחה, אך יותר מכך הוא תובע את מימוש הבטחותיו של משטר ההפרטה; הוא יכול
לתמוך בשמאל אך הוא גם חוזר ומהמר על הימין. המתקפה על הקביעות היא ניסיון של נתניהו לגרום
למעמד הביניים הנשחק להכפיל את ההימור. הימור זה הוא האתגר של השמאל החברתי: עליו להפוך את המאבק להגנה על הקביעות במגזר הציבורי למנוף להעמקת הביטחון התעסוקתי במשק כולו ולהפיכתו לזכות יסוד חברתית, יחד עם החינוך הבריאות, הדיור ועוד.
דני גוטוויין 