מהו התפקיד שמילא אי-השוויון הכלכלי חברתי בהבטחת מבנה השליטה של מפא"י והמערך וכיצד דווקא צמצומו הוביל למהפך 1977?
המאמר מתפרסם בקובץ החברה הישראלית 1967-1977: קריאות חדשות הרואה אור במסגרת סדרת הנושא של כתב העת עיונים בתקומת ישראל
לחצו לקריאת המאמר המלא בקובץ PDF
המהפך הארוך, 1977-1973
'מהפך 1977' נתקבע בשיח הציבורי ובמחקר האקדמי כמושג בעל שתי משמעויות משלימות:
האחת, מצומצמת – תבוסת המערך וניצחון הליכוד בבחירות לכנסת ה־9 שבהן עבר השלטון,
לראשונה בישראל, מהשמאל לימין; והשנייה, מרחיבה – אבדן ההגמוניה של תנועת העבודה
כתולדה של הבשלת תהליכי עומק כלכליים-חברתיים שהתפתחו בהדרגה בשני העשורים שקדמו
למהפך ואשר עתידים היו להוסיף ולשנות את המבנה הפוליטי והחברתי של ישראל בעקבותיו.
חילופי השלטון היו תולדה של מהלך דו־שלבי שיוגדר להלן כ'המהפך הארוך': בשלב הראשון,
בבחירות לכנסת ה־ 8, ב־ 31 בדצמבר 1973 , הגדיל הליכוד את כוחו ב־13 מושבים (מ־26 ל־39),
והמערך הפסיד 5 מושבים (מ־56 ל־51), אך שימר את שלטונו; ובשלב השני, בבחירות לכנסת
ה־9, ב־17 במאי 1977 , אמנם נוספו לליכוד רק 3 מושבים (מ־ 39 ל־ 42) אך המערך הפסיד 19
מושבים (מ־51 ל־32) ואיבד את השלטון.
מוסכם במחקר כי השינוי בדפוסי ההצבעה שחולל את המהפך הארוך היה מעמדי באופיו:
מעמד הביניים הנמוך, המזרחי, העביר את תמיכתו מהמערך לליכוד, ומעמד הביניים הגבוה,
האשכנזי, נטש את המערך לטובת ד"ש. האופי המעמדי המובהק של ההצבעה הופך גורמים
אחרים שנחשבו סיבות להתנערות מן המערך – נטיית הבוחר הישראלי ימינה בעקבות
מלחמת ששת הימים, מחדל מלחמת יום הכיפורים וגילויי השחיתות בצמרת המערך –
לבעלי ערך פרשני מועט, שכן הם אינם מסבירים את המתאם בין המיקום המעמדי להעדפה
המפלגתית. ואולם, למרות המתאם בין מעמד למפלגה, הרי בשל החפיפה בין מעמד לעדה
בישראל, נוטים מרבית החוקרים להתמקד במשתנים העדתיים ולהעדיפם על פני גורמים מעמדיים, גישה המוצאת ביטוי גם בהסברים המקובלים לשינויים בדפוסי ההצבעה
שגרמו למהפך…
דני גוטוויין 