הצ'יזבטרון והתמורות באתוס החלוצי של הפלמ"ח, 1950-1948

מדוע וכיצד הפך האתוס של הפלמ"ח מאתוס חלוצי מגוייס לאתוס בורגני צרכני. עיון בתמלילים של פזמוני הצ'יזבטרון – להקת הבידור של הפלמ"ח – חושף את השינויים באתוס של הפלמ"ח ואת הגורמים הצבאיים, הפוליטים והחברתיים שחוללו אותם. שינויים אלו מאששים גם הסבר חלופי לפירוק הפלמ"ח.

פורסם ב'עיונים', כרך 31, 2019. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

בשירון הפלמ"ח, לפתח אהלנו: צרור פזמונים, שראה אור ב־ 1946 , נכלל גם הפזמון 'פינג'אן',
שחיבר חיים חפר ללחן עממי ארמני, ובו מתוארים הפינג'אן, המדורה, הצ'יזבט, הקרב
וזיכרון הנופלים כיסודות המכוננים את זהותו של הפלמ"ח. בבית האחרון הדגיש חפר כי
'לזר לעולם לא יובן / מה טעם הזמר נוגן', וכך נתן ביטוי ליסוד נוסף בהווייתו של הפלמ"ח:
הלכידות הפנימית של חבריו כצדה השני של התבדלותם מן החברה שלחירותה הם לחמו. ביקורת על התבדלות זו עומדת במוקד 'מסביב למדורה' — שיר הוקרה לפלמ"ח שפרסם נתן
אלתרמן לציון יום השנה השביעי לייסודו, שחל בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות.
אלתרמן תיאר את הפלמ"ח כסמל המאבק לשחרור לאומי, אך עמד גם על הניכור ההדדי
בין הפלמ"ח לאומה: 'למולכם האומה על סִפּו של הדרור / משתחווה. ובוכה, הבינוה'.
הגורם לניכור, מדגיש אלתרמן, הייתה התבדלותו של הפלמ"ח מן האומה: 'מה נשיר
עליהם? מה נשיר? / הם עושים זאת יפה מאתנו. ]…[ זהו טיב הפלמ"ח ]…[ הוא איננו
משאיר / כל מלאכה ל"שלא משלנו"'…