פתאום הם הילדים של כולנו

א.

הנסיגה מדרום לבנון בשנת 2000 עיצבה מחדש את תפיסת הביטחון של הישראלים. אהוד ברק, אדריכל הנסיגה, הגדיר את התפיסה החדשה "וילה בג'ונגל". מאז מוביל היגיון זה את השיח המדיני-ביטחוני הישראלי ודוחק לשוליים את הגישה הנגדית הקוראת למשא ומתן עם העולם הערבי בכלל – "היוזמה הסעודית", למשל –  ועם הפלסטינים בפרט. על עומק השפעתה של תפיסת ה"וילה בג'ונגל" עשויה להעיד העובדה שהיא משמשת, ולא במקרה, השראה לפתיח של "ארץ נהדרת". להמשיך לקרוא

כן, להלאים

פורסם ב-'הארץ' ב-13/08/2009

חשבון הנפש, שהשמאל מנהל בעקבות מפלתו במאבק נגד הפרטת מינהל מקרקעי ישראל, מתמקד בעיקר בגורמים לתמיכת הרוב במפלגת העבודה ב"אם כל ההפרטות": הסיוע שהעניקו אהוד ברק ושלום שמחון לבנימין נתניהו בהמשך לתמיכתם העקרונית בהפרטה; שתיקת עופר עיני כחלק מעסקת החבילה שרקח עם נתניהו; השוחד המגזרי שהניע את הנהגת התנועה הקיבוצית; וכמובן חרדת נטישת הכיסא של השרים וסגני השרים של העבודה.

להמשיך לקרוא

לפלג את העבודה

פורסם ב'הארץ' ב-25/03/2009

פילוגה של מפלגת העבודה הוא "נשק יום הדין", שבו מאיימים גורמים במחנות התומכים והמתנגדים להסתפחות לממשלת נתניהו. ואולם, הפילוג הוא צעד מתבקש בלי קשר לעימות הנוכחי. המאבק בסוגיית ההצטרפות לממשלה הוא רק עוד גילוי של הפילוג הפנימי בין סוציאל-דמוקרטים לניאו-ליברלים המעקר את העבודה – ואת השמאל בכלל – ומוביל להכחדתם כחלופה רעיונית ופוליטית.

להמשיך לקרוא

פוליטיקה סוציאל-דמוקרטית א' – לפלג את השמאל, לאחד את הסוציאל-דימוקרטים

פורסם ב"חברה", 36, מאי 2008

מצב החידלון הפוליטי בו נתונה הסוציאל-דימוקרטיה בישראל בשלושת העשורים האחרונים הוא אחת ההצלחות הגדולות של משטר ההפרטה.  מצב זה משקף את התנוונותו של השמאל הישראלי, שהתמכר להגיונו של הניאו-ליברליזם וכך עוקר כחלופה רעיונית וככוח פוליטי. אחד מן הגורמים לחידלון זה הוא התפוררותם של הכוחות הסוציאל-דימוקרטים בין מפלגות השמאל היריבות, פיצול שכופה עליהם מעמד של מיעוט – שלא לומר קישוט – בכל אחת מהן, מחליש אותם ומבטיח שלא יהוו איום על הסדר הניאו-ליברלי. פריצת המילכוד שיוצר המערך המפלגתי הקיים הוא אפוא תנאי הכרחי לבניית כוח סוציאל-דימוקרטי בישראל.

להמשיך לקרוא

הדיאלקטיקה של כשל השוויון: 'השמאל הישראלי בין נאו-ליברליזם לסוציאל-דמוקרטיה

פורסם ב"מקרוב", 3, (2000), עמ'57-30

"האליטות לא יכולות להיות אליטות אם אין עניים".

אבי עובדיה, מייסד עמותת 'תנו לעבוד בכבוד'.

א .

"אני אהיה ראש ממשלה של כו-לם", הבטיח אהוד ברק לתומכיו, שחגגו בכיכר רבין את ניצחון השמאל בבחירות 1999. כך הוא סיכם במילה אחת את עיקרי האידיאולוגיה החברתית שעמדה במוקד מסע הבחירות שלו –

אידאולוגיית ה'כולם' – שזכתה לביסוס מקיף בספרו של שלמה בן-עמי 'מקום לכולם'. "רק לא ש"ס", קטע את דבריו ההמון המשולהב שהגיב על הידיעות בדבר ההישגים שקצרה בקלפי מדיניות השיסוע הסקטוריאלי של אריה דרעי, וביטא את תיסכולו מכישלון אידיאולוגיית היכולם' לזכות בתמיכת המעמדות הנמוכים – בהמשך לכישלון דומה של מדיניות 'שינוי סדר העדיפויות' של יצחק רבין – תוך אשרור אבחנתו של בנימין נתניהו, כי "הם מפחדים".

להמשיך לקרוא