הגורמים לפרסום הצהרת בלפור: חיים וייצמן, התנועה הציונית והאימפריאליזם הבריטי

מדוע פרסמו הבריטים את הצהרת בלפור? מה היה תפקיד הברית בין חיים וייצמן למשפחת רוטשילד בפרסום ההצהרה? מדוע נסוג וייצמן מיסודותיה האימפריאליסטיים של ההצהרה בשנות ה-20 ומדוע הוסיף ז'בוטינסקי לתמוך בהם? להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אימפריאליזם ואנטישמיות: 'פרשת הכסף ההודי' 1912-1914, ו'הדרך המיוחדת' של האנטישמיות הבריטית כ'אנטישמיות לוואי'

ב-1902, בשיאו של גל אנטי-יהודי שפקד את בריטניה מאז ראשית מלחמת הבורים, העיד תיאודור הרצל בפני ועדה של הפרלמנט הבריטי שבחנה את אפשרות הגבלת כניסתם של מהגרים זרים, ולמעשה יהודים, למדינה.[1] הרצל, שהתייחס לגילויי העויינות ליהודים, ציין, כי אנגליה "איננה ארץ אנטישמית", אך הדגיש, כי זה המצב "לפי שעה" ו"בדרך כלל", וכי אנגליה היא כבר יותר אנטישמית מכפי שהיתה בעבר הקרוב.  הוא הזהיר מפני החרפת מגמה זו, שעתידה לפגוע באופייה של אנגליה כ"ארץ חופשית" והביע חשש מפני הפיכתה למדינה אנטישמית.  נקודת המוצא של הרצל היתה, אפוא, כפולה: בריטניה אינה ליברלית או אנטישמית במהותה, והשאלה האם היא עתידה ללכת בדרכן של מדינות כמו גרמניה, אוסטריה או צרפת, שלא היה ספק במקום המרכזי שהאנטישימיות תפסה בחיי הציבור שלהן, או האם היא תוכל לשמור על ייחודה כמדינה ליברלית, היא שאלה פוליטית פתוחה.  תשובתו של הרצל לשאלה זו הייתה פסימית: הוא צפה, כי בריטניה עתידה לאבד את ייחודה, וכי בהדרגה תתפתח בה אנטישמיות בנוסח היבשתי.

להמשיך לקרוא