קריאה ב"שתיקת החיות: על הקידמה ומיתוסים מודרניים אחרים" (2013) מעוררת את התמיהה מה ראה ג'ון גריי לחדש את הפולמוס נגד פרוייקט הנאורות ורעיון הקידמה העומדים מזה ארבע עשורים במוקד של הביקורת הפוסט-מודרנית, שהפכה תוך כדי כך מאורתודוקסיה אקדמית להגמוניה אינטלקטואלית במערב. התשובה לכך מצוייה פחות בדיונים הפילוסופיים, הספרותיים והפסיכולוגיים הגדושים שעליהם מבסס גריי את טיעוניו, ויותר בתמונת העתיד הפוליטי לה הוא מטיף, החוזרת וחושפת את התפקיד הפוליטי של ביקורת הנאורות והקידמה מאז הרבע האחרון של המאה העשרים.