א.
תבוסתו של השמאל בבחירות 2015 היא החמורה ביותר מאז מהפך 1977. עומק התבוסה אינו נמדד במספר המושבים בכנסת. להפך, מצב המושבים מתעתע: מספר המושבים שלהם זכו המחנה הציוני ומרצ בכנסת הנוכחית (29) אף גדול מזה שהיה למרכיביהם בכנסת הקודמת (27). חומרת התבוסה נחשפת במגמות ההצבעה בקרב המעמדות הנמוכים, שתמיכתם היא מבחנו של השמאל. להמשיך לקרוא
פורסם ב"חברה"
היחס לניאו-ליברליזם הוא הקו המפריד בין השמאל לסוציאל-דמוקרטיה בישראל. הבטים שונים של אבחנה זו בררתי במאמרים "לפלג את השמאל, לאחד את הסוציאל-דימוקרטים" (חברה 36, מאי 2008) וב"'המעשיות' כמנוס מן הסוציאל-דימוקרטיה" (חברה 37, ספטמבר 2008). במאמר הנוכחי תבחן הטענה, כי הבדל נוסף בין השמאל לסוציאל-דימוקרטיה היא דרך בניין הכוח, וכי בעוד שהעמותות הן ההיגיון האירגוני של השמאל הניאו-ליברלי, הוועדים עומדים ביסוד בניין הכוח הסוציאל-דמוקרטי.
פילוגה של מפלגת העבודה הוא "נשק יום הדין", שבו מאיימים גורמים במחנות התומכים והמתנגדים להסתפחות לממשלת נתניהו. ואולם, הפילוג הוא צעד מתבקש בלי קשר לעימות הנוכחי. המאבק בסוגיית ההצטרפות לממשלה הוא רק עוד גילוי של הפילוג הפנימי בין סוציאל-דמוקרטים לניאו-ליברלים המעקר את העבודה – ואת השמאל בכלל – ומוביל להכחדתם כחלופה רעיונית ופוליטית.
התנועה עם הפעולה הכפולה (הזמן הירוק, 12.3.09). לקריאת המאמר באתר "הזמן הירוק"
ראיון מאת אורית פראג
מרקס רלוונטי יותר מתמיד, לא משום שהיה העתידן של המאה ה-19, אלא משום שניתח את המציאות סביבו באופן מבריק, ובהתאמה אפשר לאמץ את עקרונותיו ולהחילם על מה שקורה בימינו. אחד העקרונות החשובים שדיבר עליהם הוא תנועה, שמקיימת מאבקים פוליטיים אך אינה חדלה לשמור בתוכה על מערכת, שמלכדת את האינטרסים המשותפים. בסקנדינביה יודעים
פורסם ב"חברה", 36, מאי 2008
מצב החידלון הפוליטי בו נתונה הסוציאל-דימוקרטיה בישראל בשלושת העשורים האחרונים הוא אחת ההצלחות הגדולות של משטר ההפרטה. מצב זה משקף את התנוונותו של השמאל הישראלי, שהתמכר להגיונו של הניאו-ליברליזם וכך עוקר כחלופה רעיונית וככוח פוליטי. אחד מן הגורמים לחידלון זה הוא התפוררותם של הכוחות הסוציאל-דימוקרטים בין מפלגות השמאל היריבות, פיצול שכופה עליהם מעמד של מיעוט – שלא לומר קישוט – בכל אחת מהן, מחליש אותם ומבטיח שלא יהוו איום על הסדר הניאו-ליברלי. פריצת המילכוד שיוצר המערך המפלגתי הקיים הוא אפוא תנאי הכרחי לבניית כוח סוציאל-דימוקרטי בישראל.
דני גוטוויין 