פילוגה של מפלגת העבודה הוא "נשק יום הדין", שבו מאיימים גורמים במחנות התומכים והמתנגדים להסתפחות לממשלת נתניהו. ואולם, הפילוג הוא צעד מתבקש בלי קשר לעימות הנוכחי. המאבק בסוגיית ההצטרפות לממשלה הוא רק עוד גילוי של הפילוג הפנימי בין סוציאל-דמוקרטים לניאו-ליברלים המעקר את העבודה – ואת השמאל בכלל – ומוביל להכחדתם כחלופה רעיונית ופוליטית.
תגית: עמיר פרץ
אפשר לנצח: ריאיון עם דני גוטוויין
פורסם בבלוג "המבוקש מספר 2" 23.11.06
בכניסה למשרד של פרופ' דני גוטווין בקומה ה-14 באוניברסיטת חיפה אני מבחין מיד בערימות על ערימות של ספרים ומכתבים שנשלחו אליו. הוא מתנצל ומסביר לי שהוא בקרוב עובר לחדר חדש שיכיל את הספריה העצומה. אני מנסה לצאת מהדימוי של הפרופסור המפוזר ולחזור ולהביט בדני גוטווין כפי שהוא, אחד מהאקטיביסטים הפוריים ביותר בשנים האחרונות. קשה להתעלם ממנו, בין אם אנו נפגשים בהרצאות של אירגונים וקרנות חברתיות ובין אם אנו נפגשים בהפגנות כנגד הדיכוי הכלכלי, החברתי, המגדרי, הלאומי והאתני המופעל בישראל. במדינה שבה כל ילד שלישי עני ואשר חרטה על עצמה את מדיניות ההפרטה דני גוטווין נעמד אל מול הקשר המתהדק בין השלטון וההון ומציב אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית.
לקחי ניצחונו של פרץ
"אופקים חדשים", גיליון 26, 2005. לקריאת המאמר באתר "אופקים חדשים".
ניצחונו של עמיר פרץ במפלגת העבודה משקף את קריסתו של מבנה הכוח הפוליטי ששלט בישראל מאז 1977 וחרת על דגלו את הפרטת השירותים הציבוריים. תהליך ההפרטה פגע במעמדות-הביניים ובמעמדות הנמוכים, כלומר במרבית החברה בישראל, אך גם באזורים מבוססים ניצח פרץ ה"חברתי" את פרס ה"מדיני". קואליציה בין-מעמדית זו עשויה להתגבש גם בהיקף כלל-ארצי, אם מפלגת העבודה תאמץ-מחדש את מדיניות הרווחה הציבורית.
דני גוטוויין 