שמואל אטינגר, האנטישמיות ו'התיזה שמעבר לציונות': היסטוריוגרפיה, פוליטיקה ומעמד

ב'פתח דבר' לביוגרפיה שמואל אטינגר: היסטוריון מורה ואיש ציבור, שראתה אור ב־2011 , קבע יעקב ברנאי כי אטינגר (1988-1919) היה 'אחד מחשובי ההיסטוריונים של תולדות ישראל במאה העשרים, איש ציבור, מורה שהעמיד תלמידים הרבה, ובעל השפעה עצומה על מקצוע ההיסטוריה במדינת ישראל'. ואולם בניגוד לכך, ב'אחרית דבר' של ספרו הדגיש ברנאי כי תרומתו של אטינגר נותרה בעיקר 'תורה שבעל־פה', שמצאה ביטוי ב'כתיבת סינתזות, שהתבססו על הרצאות פתיחה לכנסים', והוא לא הצליח 'לסיים את כתיבת שני ספריו', שאמורים היו לסכם אותה.

הפרוטוקולים של האקדמיה

לקריאת המאמר באתר 'הארץ'

20/08/2010

בקשת נשיא אוניברסיטת תל אביב מהחוג לסוציולוגיה להעביר לו רשימות קריאה של קורסים ש"המכון לאסטרטגיה ציונית" האשים ב"הטיה פוסט-ציונית" משולה לבדיקת חשד ל"הטיה דרוויניסטית" בחוגים לביולוגיה בעקבות מסמך שפירסמה כנסייה פונדמנטליסטית. היה על הנשיא לדחות את נייר העמדה של המכון: אין הוא אלא חלק ממגמה עכורה של ציד מכשפות המאיים על יסודות המחקר המדעי ועניינו לרתום את ההוראה באוניברסיטאות ל"עיצוב המערכת הפוליטית בישראל".

ביקורת 'שלילת הגולה' והפרטת התודעה הישראלית

פורסם ב'היהודים בהווה'  – כינוס ופיזור; בהוקרה ליוסף גורני. עורכים: אליעזר בן-רפאל [ואחרים]. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשסט ‬(2009) 201-219 ‬

א.

רעיון 'שלילת הגולה' או 'שלילת הגלות' הוא מרעיונות היסוד של הציונות.[1] עיקרה  של 'שלילת הגולה' היא הטענה, שהתנאים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והתרבותיים שאפיינו את הגולה — במדינות האמנציפציה ובמדינות המצוקה כאחד — סיכנו את הקיום היהודי הפיזי והרוחני, ניוונו את הפרט והכלל והשחיתו אותם.   'שלילת הגולה' הייתה שילוב של אידאולוגיה פוליטית, תרבות-נגד ודת חילונית. היא העניקה צידוק לקריאה הציונית לנורמליזציה של הקיום היהודי; להפיכת 'הקהילה הקדושה' ללאום פוליטי; לריכוז היהודים בארץ ישראל ולכינון ריבונות יהודית שם; לנטישת כלכלת התיווך היהודית ומעבר למקצועות יצרניים; למאבק בתרבות הגלותית, הדתית בעיקרה, על מגוון מופעיה ולהמרתה בתרבות עברית חילונית; לביטול רוח הגטו, על פגמיה הנפשיים והמוסריים וטיפוח דמות הכלאיים הילידית של 'הצבר', המשלבת את ערכי 'היהודי החדש' עם מסורת 'האדם החדש' האירופי.[2]

פוסט-ציונות והמעמד הבינוני – עלייתם ושקיעתם?

פורסם ב'כיוונים חדשים' 6 (תשסב) 12-34

מבוא

תחת הכותרת "עלייתה ונפילתה של הפוסט-ציונות", הצביע בסוף ספטמבר 2001 מוסף הארץ על שינוי משמעותי שחל בזירה האינטלקטואלית הישראלית בשנים האחרונות: לאחר שהגיעה לשיא השפעתה במחצית שנות התשעים, חלה ירידה ניכרת במשקלה של הפוסט-ציונות בשיח הציבורי. נסיגה זו, שיש המכנים אותה "גסיסה", בולטת במיוחד לאור העובדה שמאז סוף שנות השמונים, תוך חשיפה תקשורתית חסרת תקדים, מיצבה עצמה הפוסט-ציונות כאחד מקטביו של הוויכוח הרעיוני בישראל ואף הגדירה את גבולותיו.