במדרון הפאשיזם

יש להתחיל מן הסוף: הדמוקרטיה הישראלית גולשת במדרון הפאשיסטי. את המהלך מובילה אמנם ממשלת הימין, אך גם השמאל אחראי לא פחות: לא רק שחלקים ממנו הולכים ומסתגלים ל'רוח התקופה' שמכתיב הימין, אלא שהוא מועל בתפקידו בכך שאינו מציע חלופה חברתית ופוליטית שיש בה כדי להתמודד ולבלום את המתקפה על הדמוקרטיה, וכך מאפשר את המשך ההתדרדרות.

רשות השידור בין רפורמת ארדן לתיקון נתניהו: להשתתף בכריית קבר האחים, או להיזרק לתוכו

רועי ברק חשף כאן ב"המקום" את התעתועים המשפטיים שבאמצעותם מקדם האוצר כשלוחו של נתניהו את סגירת רשות השידור ופיטורי עובדיה. באמצעות מעקב קפדני אחר השינויים שעברה הצעת החוק לרפורמה של השידור הציבורי, משרטט ברק בבהירות מצמררת את השיטתיות שבה פועלת ביורוקרטיית חיסול העבודה המאורגנת בישראל.

החינמונים: העיתונות בין שירות חברתי להון ושלטון

פורסם ב'ארץ אחרת', נובמבר 2014.

א.

האם עיתוני החינם מעודדים תחרות בשוק התקשורת הישראלי וכך תורמים לחיזוק הדמוקרטיה? או שמא בהחלישם את הבסיס הכלכלי של העיתונות המסורתית מערערים החינמונים את התחרות ואת הדמוקרטיה כאחד?

קופיקס קפיטליזם

במאמרי "עובדים מן החוץ" ביקרתי את התמיכה שהעניק גיא רולניק לדו"ח לנדס, שבמרכזו פיטורי עובדי רשות השידור והעסקת חלקם מחדש בתנאים ירודים. בתגובה פירסם סמי בן יעיש מאמר הזדהות נלהב עם רולניק ורעיונותיו ובו כתב ש"קבוצות האינטרס בישראל מזוהות. הנזק לכלכלה ולחברה גם הוא מזוהה. עיתון 'דה מארקר' על כותביו, בהובלת גיא רולניק, חושף במשך שנים את שאלת הריכוזיות, המונופולים, הקופונים הענקיים של שוק ההון בבנקים ובפנסיה וגם את קבוצות האינטרס השונות בכלכלה ומקרב הוועדים הגדולים, ונזקן לכלכלה ולחברה. גיא רולניק, בנסיונו ליצור אג'נדה שוויונית והוגנת לכלל האזרחים, מעולם לא התבטא נגד התארגנות עובדים".

עובדים מן החוץ

דו"ח לנדס לארגון מחדש של השידור הציבורי הוא מפירות הבאושים של התעמולה המתנהלת בשנים האחרונות נגד עובדי המגזר הציבורי, שמותגו בידי גיא רולניק כ"מחוברים". "המחוברים" אינו אלא גרסה מתוחכמת יותר של דימוי "האיש השמן" מבית היוצר של בנימין נתניהו, שהסית באמצעותו נגד מדינת הרווחה וקידם את הפרטתה בעת שכיהן כשר אוצר.

רשות השידור תחילה

פורסם ב'מקום הכי חם בגיהנום' 

בואו לא נדבר על חשיבות השידור הציבורי, אלא על האופן שבו שבירת רשות השידור – או "סגירתה ופתיחתה מחדש", כלשון מכבסת המלים של שר התקשורת גלעד ארדן – היא חלק ממדיניות הגבלת הדמוקרטיה שמובילה הממשלה. הגילוי הבולט של מדיניות זו הוא "חוק המשילות", העתיד לעקר את האופוזיציה, ברוח שלטון היחיד שהנהיגו לפיד וליברמן בסיעותיהם. כחלק משינוי המשטר חותרת הממשלה לפגוע גם באיגודי העובדים ובבתי הדין לעבודה, כפי שאפשר ללמוד מהיוזמה להנהגת "חוק בוררות חובה", ממכרזי הנמלים החדשים ומשבירת רשות השידור.