תחת משטר ההפרטה הישראלי העניק הימין למושג "יהודי" תוכן כלכלי-חלוקתי. כלומר, "היהדות" שמשה כקריטריון להטבות כלכליות. זה ההסבר מדוע המעמדות הנמוכים המצביעים לימין הם יותר "יהודים", ואילו המעמדות המבוססים המצביעים לשמאל הם יותר "ליברלים". לכן, השמאל שוגה בסברה שדי ברטוריקה "יהודית" כדי לגרום לבוחרי הימין לעבור לשורותיו. כדי לפנות לבוחרי הימין על השמאל להציע פתרון חלוקתי חלופי בדמות מדינת רווחה.
תגית: יהדות
קץ ההיסטוריה היהודית – ביקורת ספר
"המאה היהודית" של יורי סלזקין גורס שהיהדות יכולה לשגשג רק בארצות הברית
על הפרטה ויהדות – דיון בין דני גוטוויין לאיילון שמיר
פורסם בכתב העת "חברה".
האלטרנטיבה היהודית – מכתב גלוי לפרופ' דני גוטויין
מאת: איילון שמיר :: גליון מס': 31
דני שלום,
לאחרונה, נפגשנו לרב-שיח בו קראת תגר על הנהיה אחר היהדות בעשור האחרון. לטענתך, הצמיחה המרשימה של בתי-המדרשות ליהדות בציבור החילוני הנה דוגמה נוספת לצמיחתו של המגזר השלישי בארץ היום, על רקע מהפכת ההפרטה והשתלטות הניאו-ליברליזם הכלכלי שעברו על החברה הישראלית בעשורים האחרונים. צמיחתו של המגזר השלישי בכלל, והעיסוק ביהדות בתוכו בפרט, הינם, לשיטתך, ביטוי להזנחת המדינה את החברה והחינוך. טענת גם, שאלה אינם רק תוצאה של ההפרטה, אלא מנגנונים תודעתיים שבאמצעותם מתנערת הממשלה מאחריותה לחברה. כלומר: העיסוק בתרבות היהודית הנו גורם מסייע להשתלטות הניאו-ליברליזם על מקומותינו.
מהפכת ההפרטה והבניית הניגוד בין יהדות לדימוקרטיה בישראל
הערעור על הגדרתה של ישראל כ'מדינה יהודית ודמוקרטית' מהווה מאז שנות התשעים את אחד ממוקדי הוויכוח הציבורי בישראל. ככל שהחריף הוויכוח, כן הלכה ונטענה 'היהדות' במשמעות אתנית-דתית צרה ומסתגרת, שאתגרה את החזון הציוני של 'להיות עם ככל העמים', הזינה חשד ועוינות כלפי העולם הלא יהודי ושימשה צידוק היסטורי ותאולוגי להמשך הכיבוש וההתנחלות ולהדרת אזרחי המדינה הערבים. בד בבד הפכה 'הדמוקרטיה' למושג המסמן אינדיבידואליזם, אוניברסליזם, יוניות מדינית, ביקורת הציונות – כרעיון וכמעשה – עד כדי שלילתה ודחיית הגדרתה של ישראל כמדינת לאום יהודית, המלווה בתביעה להפיכתה ל'מדינת כל אזרחיה'.
דני גוטוויין 